ההחלטה ללכת שוב לבחירות אכזבה את כולנו. אנחנו, האזרחיות והאזרחים הפשוטים שרוצים לחיות את חיינו – מאסנו בבלגן הפוליטי, בחוסר האמון שיוצרים חברי הכנסת ובציניות של המערכת הציבורית.
"כבר אין לי כוח לכל זה, התייאשתי. אני הולכת לשים פתק לבן בקלפי" אמרה החברה הכי ותיקה שלי, "איתי ואני נעבוד, נגדל את הבנות, נצא לנופש פעם בשנה וזהו… מה שקורה מסביב לא מעניין אותי". המילים האלה מהדהדות עשרות שיחות דומות שקיימתי בעבר, אך נדמה שהפעם הכאב עמוק יותר. לא רק אכזבה מהמערכת הפוליטית אלא גם מהתהליך שעוברת המדינה שבה מיעוט דתי קיצוני משעבד את יתר העם לתכתיבים שלו: סגירת מפעל בדרום הארץ שסיפק פרנסה לתושבים רבים רק בגלל שהוא לא יכול לפעול בשבת, מחיקת נשים משלטי חוצות מטעמי "צניעות", יותר ויותר אירועים ציבוריים בהפרדה, הפרדה מגדרית באקדמיה ועוד.
בספטמבר זו תהיה הפעם ה-5 בה תהיה לי זכות בחירה ותמיד הקפדתי לממש זאת. הבחירות עד היום היו בעיקר על המצב המדיני והביטחוני, אך נדמה ששכחו שביטחון זה לא רק צבא וחיילים – זה חוסן חברתי, מערכת בריאות איתנה, כלכלה יציבה ועבורי מעל לכל – ביטחון ללכת ברחובות ולא לחשוש כאישה אני מפגע צניעותי ומיני.
לכן, האמירה "זה לא מעניין אותי" היא לא רלוונטית. כי גם אם המציאות הפוליטית מייאשת ולא מעניינת, כבר לא נוכל להתעלם – היא מגיעה לתוך החיים שלנו, לשכונות, בתי הספר, אירועים עירוניים. היא יוצרת מיאוס מהדת, אותה דת שאני כה אוהבת. לא ירחק היום בו לא יתאפשר לאבא לשבת באוטובוס ליד ביתו בת ה-3, מקומות ציבוריים יאסרו כניסת נשים לאירועים, נערות וילדות יאלצו להישמע לצו הצניעות השמרני כדי להשתמש בתחבורה ציבורית.
חושבים שאני מגזימה? תראו את התהליכים המתרחשים כיום בצה"ל, באקדמיה, ברחובות ערים מעורבות (חרדים-חילונים), באוטובוסים, באירועים הממומנים ע"י כספי מדינה (שלי ושלך, כן?), בכותל ועוד.
תחושת המיאוס גורמת לרבות ורבים להתייאש מהמנגנון הדמוקרטי, או לשים פתק לבן בקלפי. אך המחאה השקטה או הפתק הלבן לא יעזרו למצב – האדישות לא תסייע. לצערי, להישאר בד' אמותינו לא יאפשר המשך חיים שקטים ונוחים – כי הכפייה המזדחלת מגיעה כבר לפתח ביתנו.
אם כך מה כן? – לפעול ולהילחם על הערכים שלנו. לעמוד ולומר למקבלי ההחלטות שאנחנו בעד כבוד, אך הגיע הזמן שאותו כבוד יהיה הדדי. המדינה מממנת רבני ערים? בבקשה, תנו אופציה גם לרב/ה רפורמי/ת או קונסרבטיבי/ת להתמודד. חשוב שסמל העם היהודי ינוהל בידי גוף מסודר? בואו נכניס גם ייצוג נשים וזרמים שונים של היהדות לוועד. בואו נאפשר לכלל יהדות העולם תחושת שייכות בסמלי המדינה והדת.
האפשרויות להשפיע על התהליכים האלה מגוונות הרבה יותר מלהסתפק בהצבעה בקלפי – אפשר להשפיע בקהילה, בשכונה ובביה"ס, אפשר להצטרף לפעילות של עמותות, אקטיביזם ברשת, פעולות בשטח ועוד. אפשר להפוך את הכעס והייאוש ממה שקורה – לפעולות של שינוי חברתי.
חבל לחכות שהמנהיגים יעשו את הדבר הנכון, כי זה כנראה כבר לא יקרה. האחריות היא שלנו לעשות ולפעול.