….וְכֻלָּם מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם על מַלְכוּת שָׁמַיִם זֶה מִזֶּה.
וְנותְנִים בְּאַהֲבָה רְשׁוּת זֶה לָזֶה לְהַקְדִּישׁ לְיוצְרָם בְּנַחַת רוּחַ.
בְּשפָה בְרוּרָה וּבִנְעִימָה. קְדֻשָּׁה כֻּלָּם כְּאֶחָד. עוֹנִים בְּאֵימָה וְאוֹמְרִים בְּיִרְאָה:
'קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'. (מתוך תפילת שחרית)
ההשראה לכיתוב המופיע בסידור שלנו: " אנו נותנות באהבה רשות זו לזו להקדיש ליוצרינו כל אחת על פי דרכה ואמונתה", הינה מהתפילה.
באותו הקטע, הנקרא לפני קריאת "שמע ישראל", אנו מבקשים לרגע להידמות למלאכי עליון, המשבחים ומברכים את האלוהים , כולם ביחד וכל אחד לחוד, מתוך כבוד, ותוך שהם נותנים באהבה רשות זה לזה להקדיש ולהלל את 'השם הגדול והנורא'.
הרצון להידמות למלאכי עליון בתפילה משפיע על האופן שבו התפילה נאמרת. ויש שאנו, בני האדם, "עושים כאילו" – כדי להתברך גם אנו כמלאכים.
המשפט "ונותנים באהבה רשות זו לזו להקדיש ליוצרם…" – מסמל עבורינו את הרצון להכיל בתוך קבוצת התפילה שלנו נשים מרקעים שונים, נשים מזרמים שונים ובעלות אמונות ודעות שונות זו מזו – ויחד עם זאת, ברגע שאנו עומדות יחד בתפילה, אנו הופכות להיות קבוצה אחת מלוכדת, המכבדת את השונות ומתפללת מתוך אחדות.
ובאופן יותר פרקטי, נידרשנו לכך משום שיש מנהגי תפילה שונים לחברות המגיעות מרקע יותר אורטודוקסי וכאלה הבאות מרקע יותר ליבראלי, ויצרנו סידור משותף – המכיר בשונות, ומכבד אותה. וכך, כל אחת המתפללת בו, יכולה להמשיך ולנהוג כמינהגה מבלי לפרוש מהתפילה של כולן בקבוצה.
מאת: נטלי לסטרגר