עד כאן! / צבי כאהן

הגעתי לכותל בראש חודש אב סביבות השעה 6:30 בבוקר. הסתכלתי לעבר הפלאזה סמוך למחיצה של עזרת הנשים, המקום שאני רגיל לעמוד ולהתפלל. התפלאתי לראות עשרות חרדים שם. התפלאתי מכיוון שבדרך כלל החרדים מגיעים שם מאוחר יותר וגם בגלל המספר הניכר של חרדים – עשרות. תמיד לפני שאני מתפלל אני לוקח כסא פלסטיק כדי להניח שם את נרתיק הטלית ונרתיק התפילין שלי. הלכתי עם הכסא לעבר המקום שאני רגיל לעמוד. ביקשתי בשקט ובאדיבות מהחרדים לזוז קצת הצידה כדי שאוכל לעמוד יותר קדימה. בהתחלה הם התעלמו ממני, אבל אחרי כמה בקשות וגם הערות שאני מבוגר ועליהם לנהוג בי בכבוד הם זזו טיפה הצידה כדי שאוכל להניח את הכיסא. אני זכרתי שהייתי ליד הכותל בראש חודש הקודם ואז ניסו "לסחוב" את הכיסא שלי, ולכן הפעם הקפדתי להשגיח על הכיסא באדיקות במשך התפילה והכיסא נשאר אצלי. החרדים עמדו סביבי בכל הצדדים, נוגעים בי פיזית. אני רגיל להתנועע מצד לצד כשאני מתפלל אבל אי אפשר היה בגלל הדוחק. התחלתי להניח את התפילין. חרדי אחד שאל אותי באנגלית (שפת האם שלי) אם אני מניח תפילין רק בראש חודש (אני מניח תפילין באופן קבוע, וכך עניתי לו). אחר כך הוא שאל אותי האם אני מניח תפילין בשבת. כידוע לא מניחים תפילין בשבת אז סתם הסתכלתי אליו לרגע עם מבט קצת כועס אבל לא טרחתי לענות. חרדי אחר שעמד לידי אמר שהתפילין שלי בטח מפלסטיק… כל הזמן החרדים סביבי מעירים הערות. חרדי אחד שאל האם אני רפורמי. האמת היא שכן אבל חששתי לענות בגלל ההערות הארסיות נגד ריפורמים שהחרדים השמיעו אז לא השבתי. שיהודי יחשוש מהיהדות שלו סמוך לכותל… שאלו אותי למה אני עומד שם ולמה שלא אלך לעזרת הגברים. עניתי שאני רוצה להתפלל שם. התפללתי איך שיכולתי, ואז כשהייתי בתפילת שמונה עשרה של מוסף מישהו מהחרדים משך את הטלית שלי מהכתף שלי, כפי שגם קרה לי בתפילת ראש חודש של נשות הכותל לפני חודש. החלטתי שזה הספיק לי. היום זה יום הזכרון לפטירה ("היאהרצייט") של האמא שלי, לכן הלכתי לכיוון עזרת הגברים כדי להגיד קדיש. ראיתי שיש חרדים (רובם צעירים) שעקבו אחרי לתוך עזרת הגברים. סיוט… אז טיילתי בין הגברים בעזרת הגברים והם עזבו אותי. פה בחרתי מניין שהגיע למקום בתפילה שנהוג להגיד קדיש. גם שם שמעתי חרדי בשנות ה-20 או ה-30 שהעיר ביידיש על ה-"צדיק". הבנתי שהכוונה אלי, כנראה משכתי תשומת לב. (וייתכן שלא הבנתי את היידיש שלו, היידיש שלי לא מי-יודע-מה.) אז נעצתי בו מבט. אמרתי קדיש ועזבתי.