מאת, אביגיל אנטמן, חברת הנהלה נשות הכותל
חזרתי הבוקר נרגשת מן התפילה של ראש חודש תמוז בכותל המערבי. 
עמדנו קבוצה גדולה של נשים, רובן מארצות הברית, קבוצה של חזניות,
חבוקות, ושרנו "עושה שלום במרומיו" ושרנו "עוזי וזמרת יה”.
למרות השרב הכבד עמדנו בצל ממלאות חלק גדול מן הרחבה.
תמי עמדה מאחור והייתה שליחת הציבור של תפילת שחרית,
קולה הרם הגיע אלינו וגם אל קבוצת הגברים הקטנה העומדת לתמוך בנו מאחור.
אשה במשרוקית שרקה כדי להפריע לנו ושוטר בכחול הגיע והפסיק את השריקות.
מקהלת הקולות שלנו מילאה את הרחבה כולה. שירה שקטה, טובה, רעננה, רגועה בוטחת בעצמה.
קולה של שליחה הציבור האומר "ברכו את ה המבורך" ו"קדושה" – "קדוש קדוש קדוש"
וקולות של קדיש יתום , מילים שהיו מנועות מאיתנו שנים רבות.
נועה היתה שליחת הציבור והגבאית של המשך התפילה ושוב בנעימות בשלווה.
מירה בעלת החזות האסייתית קראה בתורה כל כך יפה, עדינות טהורה של מי שבחרה להצטרף אל התורה.
לינדה, חברת ההנהלה, עלתה ראשונה לכבוד יום הנישואים השלושים ושלושה ונענתה בשירת "עוד ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים"
אחריה עלתה מיכאלה, ואז עלתה רעיה ובחיקה תינוקת קטנה שזה עתה נולדה,
והיא נשאה אותה באוויר וקראה בקול רם "זו בתי התינוקת שנולדה לי וקראתי לה הלל"
וכולנו הבטנו בהלל המתוקה וענינו אמן .
לאחריה עלו ארבע נשים שזו להן העליה הראשונה לתורה, נרגשות קראו את ברכות התורה.
מירה המשיכה לקרוא בתורה בקולה הברור, הצלול, המדוייק .
קבוצה של נשים הבאות כל אחת מן הדיכוי האחר שלה, וחוות יחד שחרור גדול,
בדמותה של התינוקת הלל הנישאת ומורמת מעלה על ידי אמה, רעיה, המבשרת לה עתיד אחר.