נשות הכותל מבקשות: הבה נתפלל בשלום
פורסם בדוגרינט בתאריך 06.08.2013 http://dugrinet.co.il/node/16410
מאת הרבה ד"ר חביבה נר–דוד
"נשות הכותל" נאבקות כבר כמעט 25 שנה על זכותן להתפלל בקבוצה בעזרת הנשים ברחבת הכותל המערבי, עם ספר תורה וטליתות כמנהגן. בזמן האחרון הקבוצה קיבלה חיזוק כשהשופטת שרון לביא-בבלי והשופט משה סובל. החליטה שיש להן זכות להתפלל כמנהגן בכותל, ושהמשטרה חייבת להגן עליהן. החלטה זו בבית המשפט הובילה אף ליותר מחלוקות סביב הקבוצה, וכתוצאה נוצרה קבוצה נוספת בשם "נשים למען הכותל" שמטרתה לשמור על הסטטוס קוו ולהילחם נגד "נשות הכותל."
הרבה חביבה נר דוד, שעברה עם משפחתה מירושלים לקיבוץ חנתון שבגליל לפני 4 שנים, הייתה פעילה מאד בקבוצת נשות הכותל. חביבה נר דוד התבקשה על ידי "ישראל היום" לכתוב תגובה לכתבה שכתבה מייסדת "נשים למען הכותל" רונית פסקין. הנה מאמר התגובה. תרגום מאנגלית: יעל זילברמן.
רונית פסקין, מייסדת-שותפה של נשים למען הכותל (WFW) מצהירה כי המחלוקת בין נשים למען הכותל לבין נשות הכותל (WOW) אינו נוגע לחופש דת, אלא הוא למעשה חוסר הסכמה תיאולוגי. אני מסכימה שמקור המחלוקת הוא תיאולוגי, אך ממשיכה וטוענת כי מעבר לכך לב המחלוקת נוגע גם להשקפת עולם כללית. אבל זה אינו סותר את הרעיון שיש במחלוקת מרכיב של חופש דת.
חשוב לציין, שגם על פי השקפתה של פסקין המחלוקת אינה נוגעת להלכה. גם פסקין מסכימה כי ההלכה מתירה לנשים להתפלל בקול רם ובקבוצה, ואף מתירה להן לקרוא מן התורה להתעטף בטלית ולהניח תפילין. המחלוקת אינה לגבי השאלה אם זה מותר אלא אם זה רעיון טוב. בנקודה זו נכנסות לפעולה התיאולוגיה והשקפת העולם.
נשות הכותל (WOW) הינה קבוצה פמיניסטית. אנו מאמינות כי נשים הנוטלות על עצמן תפקידים "גבריים" וגברים הנוטלים על עצמם תפקידים "נשיים" מקדמים מצבים חיוביים וטובים, לנשים וגברים כאחת. אנו מאמינות, כי השמעת הקול הנשי במרחב הציבורי והשמעת הקול הגברי במרחב הפרטי יביאו להתפתחותו של עולם טוב יותר. אנחנו מאמינות שעידוד כל בן אדם להשיג את הפונטנסיאל שלו או שלה בלי התייחסות למגדר שלו או שלה יעזור למין האנושי להגיע למלוא הפוטנציאל שלו, ואנו רואות בכך חלק של "תיקון עולם”. מכאן שהשקפת העולם הפמיניסטית שלנו הינה חלק מן התיאולוגיה שלנו – תיאולוגיה שרואה בהתפתחות החברתית חלק מן התכנית האלוהית לעולם.
זו אינה השקפת עולמן של "הנשים של הכותל" (WFW), התומכות בתוקף בשמירה על הסטטוס קוו. לגביהן, הנקודה החשובה היא שמירת המסורת, ואילו התפתחות מהווה איום. הן מאמינות כי חציית הקווים המגדירים את המגדר תמוטט את ההיררכיה השומרת על התורה, התמוטטות שתגרום מצידה להרס של העם היהודי. WFW מאמינות כי התפקידים המוגדרים מגדרית הינם צו אלוהי.
זוהי אמונה ולא עובדה, ואינה מבוססת כאמת הלכתית. אמונה זו אינה בעלת תוקף יותר מאשר הטענה של WOW שהאלוהים רוצה שנשים המעוניינות בכך תוכלנה ללבוש טלית ולהתפלל. זהו הבסיס לאופן שבו הן (WFW) חיות את חייהן ולכן כאשר אנו (WOW) חוצות או מטשטשות את גבולות המגדר המקודשים בעיניהן – עולמן מתערער, ויש בכך איום על זהותן כנשים יהודיות. חוסר נוחות זו הנגרמת להן, היא הסיבה שבגללה הן טוענות שאינן יכולות להתפלל לצידנו.
WOW מצידן יכולות לטעון בתגובה, שתפילה לצד נשים המתפללות בלחישה ואשר מכסות כל סנטימטר מגופן לבל תיראנה בלתי צנועות או מפני שבכך הן עלולות לגרום לגבר הנמצא מצידה השני של המחיצה לאבד את הריכוז שלו בתפילה – תפילה כזו גורמת לפגיעה ברגשות הפמיניסטיים של נשות הכותל, מכיוון שנוהגיהן של הנשים האורתודוקסיות מנוגדת להשקפת עולמן של נשות הכותל. אנחנו מבססות את הבחירות של חיינו על אידיאולוגיה פמיניסטית מתקדמת, באותה מידה בה הן מבססות את חייהן על אידיאולוגיה מסורתית ורגרסיבית. אבל אנחנו איננו תוקפות נשים אלו; איננו משליכות עליהן חפצים, איננו יורקות עליהן ואיננו מכנות אותן בכינויי גנאי. אנחנו מאפשרות להן להתפלל בכבוד. כל שאנו מבקשות הוא שהן תנהגנה בנו באותה מידה של נימוס וכבוד.
אישית, אני חושבת שהמחלוקת בינינו אינה ניתנת לגישור – גם בדרך של דיאלוג. WOW ניסו לפעול בכיוון של דו-שיח כבר פעמים מספר, אך ללא תועלת. ישבנו בקבוצות דו שיח יחד עם נשים חרדיות, המתפללות באופן קבוע בכותל, כדי למצוא לסוגיה פתרון שנוכל לחיות איתו. אך בסופו של דבר הנשים הללו לא יכלו או לא רצו להכיל פתרון שהיה מנוגד לדעות שהוכתבו על ידי הרבנים שלהן.
הכניעה לסמכות הגברית, לעומת החשיבה הפמיניסטית העצמאית – זה ההבדל העיקרי בין WOW לבין WFW. אבל זו נקודה משנית.
נשות הכותל אינן דורשות להכנס לבית הכנסת החרדי של רונית פסקין כשהן עטופות בטלית, ואינן דורשות לקרוא שם בתורה. אבל אנחנו דורשות לקבל את זכותנו להתפלל כפי מנהגנו במקום ציבורי קדוש, שאינו שייך לקבוצה אחת יותר מאשר לאחרת. העובדה שחוסר סובלנות נחשבת זכות דתית בתיאולוגיה של קבוצה אחת, אינה נותנת לקבוצה זו את הזכות האזרחית להגלות את חברות הקבוצה השניה מן האתר שהינו, בעקרון, שטח ציבורי פתוח. אם אנחנו מאיימות על WFW – הן יכולות להימנע מלהתפלל שם כשאנחנו מתפללות שם.
WFW טוענות שאנחנו נלחמות מלחמה פוליטית באתר קדוש, עובדה המפורשת על ידן כחילול קודש של ממש. אנחנו טוענות שהן נלחמות מלחמה תיאולוגית באתר ציבורי, ואנחנו רואות בכך הפרה של זכויות האזרח שלנו. אין אנו דורשות מנשות WFW לאמץ את השקפת עולמנו. אנחנו מקבלות את העובדה שההבדלים בינינו לבינן הינם גדולים מכדי שניתן יהיה לגשר על פניהם. כל שאנחנו מבקשות הוא שתתנו לנו להתפלל בשלום למרות ההבדלים בינינו.
על הכותבת:
הרבה ד"ר חביבה נר-דוד פעילה בנשות הכותל (WOW) מאז היווסדה של הקבוצה, תחילה כחברה בגוף הבינלאומי ואחר כך כחברה בחבר הנאמנים המקומי. היא המחברת של "חיים על הקצה: מסע פמיניסטי לכיוון הסמכה רבנית מסורתית"JFL 2000)). והמחברת של "קולה של חנה: המאבק של רבה עם מגדר, צווי, ומצוות האפיה, הרחיצה, וההדלקה (ben yehuda press 2013) . היא גרה בקיבוץ חנתון עם בן זוגה ושבעה ילדיהם ומנהלת את שמעיה – המקווה הפלורליסטי היחיד בישראל, מיקווה טקסי וחינוכי