הצנחנים משחררי ירושלים
התייצבו הבוקר למפגן תמיכה
בנשות הכותל
הצנחנים: "שחררנו את הכותל למען כל עם ישראל ומה שקורה היום בכותל שונה מכל מה שחלמנו.
הגענו לכאן היום, כדי להביע מחאה על ההתעלמות מרוב העם היהודי, בישראל ובתפוצות,
ומכירת הכותל לבעלי אינטרסים פוליטיים"
על רקע ביטול מתווה הכותל, התייצבו הבוקר הצנחנים משחררי ירושלים למפגן תמיכה בנשות הכותל. במסיבת עיתונאים משותפת עם נשות הכותל, קראו הצנחנים לראש הממשלה, בנימין נתניהו, לחזור בו מההחלטה לבטל את מתווה הכותל.
15 מהלוחמים הוותיקים שלחמו בקרב על ירושלים והיו בין משחררי הכותל במלחמת ששת הימים אמרו: "שחררנו את הכותל למען כל עם ישראל ומה שקורה היום בכותל שונה מכל מה שחלמנו. הגענו לכאן היום, כדי להביע מחאה על ההתעלמות מרוב העם היהודי, בישראל ובתפוצות, ומכירת הכותל לבעלי אינטרסים פוליטיים".
לזלי זקס, מנכ"לית נשות הכותל, ציינה כי "למרות התחזית למזג אוויר שרבי, בכל זאת בחרנו להגיע לכותל בצום יז' בתמוז, היום בו מתחילים ימי בין המצרים כדי לקרוא לשוויון, סובלנות ופלורליזם. לכולנו פשוט ונוח להסכים עם מי שמסכים איתנו, אבל הרבה יותר מאתגר לראות את האחר/ת. לא בזכות כוחו של האויב נפרצו חומות ירושלים, אלא בגלל חולשתם של יושבי ירושלים – הפילוג ביניהם ומלחמות האחים – אשר יצרו סדקים ואפשרו את הבקעת חומות העיר ובהמשך את שריפת בית המקדש והגליית עם ישראל מארצו".
ד"ר יצחק יפעת, מהתמונה המפורסמת של שלושת הצנחנים מששת הימים, אמר: "המתווה היה פשרה שאפשרה לכולם ולכולן מקום בכותל, כל אחד יכול היה לבחור איפה להתפלל ואיך להתפלל. כל אדם שמגיע לכותל רשאי להתפלל כדרכו ולאף אחד אין זכות למנוע זאת ממנו".
הצנחן יורם זמוש, ממניפי הדגל על הכותל, אמר: "הכותל הוא אתר לאומי ואתר דתי שהפך לפעול בית כנסת חרדי, מעולם זה לא היה בית כנסת".
הצנחן משה מילוא, שהכריז בקשר "הכותל בידינו", אמר: "אני רואה בנשות הכותל פורצות דרך, אנחנו כולנו פרצנו בין הראשונים בשער האריות עד שהגענו להר הבית. הרושם הראשון שעשיתן עלי היה הנחרצות והנחישות שלכן, ואלה הערכים שלוו אותנו במהלך הלחימה על הכותל. המקום הקדוש ביותר לעם היהודי צריך לשמש סמל לכל זרמי העם היהודי".
שלומית גרוסמן, אלמנתו של הצנחן בועז גרוסמן ז"ל, אמרה: "במהלך השנים שבהן התמודדנו עם פציעתו הקשה של בועז, נעזרנו בקהילות יהודיות רבות מכל רחבי העולם, מכל הזרמים, אנו תובעים את הזכות להתפלל פה עבורם".
הצנחן עליז נוי, שלחם בסיירת דוכיפת, אמר: "נפצעתי ביום השני של המלחמה ואת הקריאות השמחה קיבלנו בבית החולים, היתה התרגשות עצומה גם אצל פצועים מאוד קשה היתה התרוממות רוח. מספר שבועות אחרי המלחמה, עוד בתוך הניתוחים, הגיע חבר עם וספה והגניב אותי בפיג'מה של בית החולים לראות את הכותל ואת העיר העתיקה. אני חושב שמה שנשות הכותל עושות זו עבודה יוצאת מן הכלל אין לכן מושג כמה אנשים לא דתיים אתן מייצגות. צריך מי שיוביל ויעיר את כולם".
הצנחן ניר ברזק, שהגיע מתל אביב, אמר: "עבורנו זה עלבון שאנשים כמונו צריכים לעבור בכל פעם בית כנסת חרדי כאשר אנחנו רוצים לגעת בכותל, אותו עזרנו לשחרר, אנחנו צריכים לאפשר לכל אחד ואחת להתפלל על פי רצונו".
הצנחן מייקל לניר, שהגיע מכפר רופין, אמר: "מה שהביא אותי לעזוב את המזגן ולבוא לכאן, זו העובדה שנשות הכותל הן חלק ממאבק רחב על דמותה של ישראל ושל ירושלים, שעליו יצאתי לקרב. התחלנו במאבק ואנו מגויסים לעניין הזה, ביחד אנחנו חוד החנית עם כל מי שרוצה ללכת אתנו".
הצנחן גיל שיפמן: "הפעילות שלכן, נשות הכותל, מחזירה לי את הכותל ומקרבת אותי אליו".
ענת הופמן, יו"ר נשות הכותל, אמרה: "נפגשו היום בכותל שתי קבוצות שיודעות להילחם – הצנחנים משחררי הכותל, גיבורי ישראל, שעל גופם ניכרות צלקות ופציעות מהקרב על ירושלים; ונשות הכותל הנאבקות מזה 28 שנים לשוויון ולפלורליזם בכותל. הצנחנים ונשות הכותל חולקים תכונות אופי משותפות: נחישות, אומץ לב ויכולת הקרבה של אחד למען כולם, וכולם למען אחד. שירת התקווה המשותפת בסיום המפגש היתה מהמרגשות ביותר שהכותל ידע".
