מדוע נבחרות ציבור תומכות בהפרדה מגדרית והדרת נשים
מאת לזלי זקס*
התביעה להפרדה מגדרית, שהולכת וגוברת בעוד ועוד תחומים של החיים האזרחיים, מגיעה תמיד מגברים ומתבססת על תפיסת עולם דתית־חרדית, והטיעון השולט הוא החובה להתחשב ב"צרכים המיוחדים" של המגזר החרדי. המשמעות של ההפרדה המגדרית היא הדרה, ואת המחיר שלה משלמות נשים. הכניעה לדרישות הרבנים להפרדה מגדרית תוביל לתוצאה אפוקליפטית, בלתי נמנעת, של מחיקת נשים מהמרחב הציבורי; מקום שאליו מועדות פנינו כחברה. הדוגמאות להדרת נשים מתרבות כל הזמן וכוללות את כל התחומים שבהם הנראות חיונית לקידומן, כגון אירועים ציבוריים, צבא ואמצעי התקשורת. כך למשל, אנו עדים חדשות לבקרים להשחתה של דמויות נשים בשלטי חוצות ופרסומות בירושלים. מדיניות ההפרדה באה לידי ביטוי גם בטקס הממלכתי של הדלקת נרות חנוכה בכותל המערבי, שמתקיים מדי שנה תוך הדרת נשים, כאשר החנוכייה הלאומית הגדולה מוצבת בעזרת הגברים. נבחרי ציבור ורבנים מתכבדים בהדלקת הנרות, אולם שרות או נציגות ציבור אינן מוזמנות לטקס. לאחר מאבק של שנים, נעתר רב הכותל שמואל רבינוביץ’ להדלקת נרות מעורבת בחנוכייה משנית, הממוקמת על גג ישיבת האידרא, הצופה על הכותל מרחוק. באופן מקומם, האישה היחידה שהסכימה להשתתף בטקס שהתקיים שם השנה הייתה גילה גמליאל, השרה לשוויון חברתי. בנוכחותה בטקס הזה, גמליאל למעשה נתנה את ידה להדרה המתמשכת בכותל. התמיכה של המפלגות החרדיות בהעברת הטיפול בהדרת נשים במרחב הציבורי מהמשנה ליועץ המשפטי עו"ד דינה זילבר למשרדה של גמליאל – ברורה, ובל נופתע כאשר המילה "הדרה" תעבור מכבסת מילים ותיקרא "הפרדה מגדרית לגיטימית". גם החלטת צה"ל להקל על הפרדה מגדרית בצבא היא נסיגה כואבת. השינויים שכבר הוכנסו לפקודת השירות המשותף פוגעים ביכולתן של חיילות להתקדם לעוד תפקידים ומרחבים משמעותיים, שלא לדבר על העלבון והפגיעה בדימוי העצמי של אותן מתגייסות שמקבלות תזכורת שהגוף שלהן והקול שלהן פסול ו"בעייתי" לגברים. קשה להבין כיצד נשות ציבור ופוליטיקאיות נותנות יד להדרה, שהרי גם אם אין להן עניין בקידום ושוויון לנשים אחרות, הן עצמן באופן אישי ייפגעו.
לאחרונה תמכה שרת המשפטים איילת שקד בקידום חקיקה שתסדיר את זכותם של שומרי תורה ומצוות לקיים אירועים בהפרדה על פי ההלכה וההשקפה, וכתוצאה מכך קיבלה הבטחה של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, לפעול לריכוך האכיפה נגד הדרת נשים.
מדובר בתהליך שמתפשט במהירות מפחידה, והעובדה שגברים בתפקידים בכירים נותנים לכך יד אינה מפתיעה; הרי מחיקת הנשים מהתחרות רק תשרת אותם. אך מהו המניע של נבחרות הציבור בשיתוף הפעולה עם ההפרדה המגדרית הזו והוויתור על הישגי העבר? מדוע כל חברות הכנסת ונבחרות הציבור לא עושות יד אחת כדי להיאבק בתופעת ההפרדה המגדרית שמובילה להדרה ומנציחה את אי־השוויון? מה שדרוש כאן הוא מאבק חורמה בתופעה, שעלולה למחוק נשים מהמרחב הציבורי ולהחזיר את בנותינו ונכדותינו למעמד הנשים בתחילת המאה הקודמת.
*הכותבת היא מנכ"לית נשות הכותל