המאבק המשפטי

בכל מקום בעולם יש לנשים יהודיות גישה לספר התורה. רק בכותל המערבי בירושלים, נשים מנועות מלהחזיק ובודאי שלקרוא מספר תורה.

יש למעלה ממאה ספרי תורה בעזרת הגברים בכותל, והרב שמואל רבינוביץ’ הממונה על הכותל ועל המקומות הקדושים, מסרב שוב ושוב לאפשר לנשות הכותל גישה אף לא לספר תורה אחד. הרב רבינוביץ’ תיקן בשנת 2010 תקנות אשר מורות לשומרים בכניסות לכותל למנוע גם הכנסת ספרי תורה מבחוץ. מעגל הקסמים ההזוי הזה המונע מאתנו להביא ספר תורה אתנו מחד, ואוסר עלינו לקחת ספר תורה מעזרת הגברים מאידך –  חוסם בעצם את הגישה של נשים לספר תורה במקום קדוש וציבורי בישראל.

הכותל המערבי הוא המקום הקדוש ביותר ליהודים – והוא שייך לכל יהודי באשר הוא. דרישתנו פשוטה, אנו דורשות שוויון זכויות מלא לנשים באתר הקדוש.

דרכנו המשפטית להשגת שוויון:

העתירה הראשונה הוגשה במרץ 1989, למחרת תענית אסתר וזאת לאחר שקבוצת חרדים וחרדיות התנכלה לתפילתן ביום התענית. העתירה הוגשה נגד הממונה על הכותל, משרד הדתות, הרבנים הראשיים לישראל והמשטרה במטרה לאפשר להן לממש את זכותן להתפלל בכותל כדרכן בשם חופש הדת והפולחן והזכות לשוויון, בהתבסס על מגילת העצמאות.

בחודש מאי בג”ץ דן לראשונה בעתירתן של נשות הכותל. בית המשפט מקציב למדינה ששה חודשים להגיש את תשובתה לעתירה, אך לבינתיים, מוציא צו על תנאי האוסר על נשים להתפלל בכותל עם ספר תורה וכשהן עוטות טלית.

ב-28.2.1990  בעקבות תיקון התקנה בנוגע למנהג המקום, הוגשה עתירה (בגץ 257-89) מתוקנת בה ביקשו כי יינתן צו-על-תנאי כנגד השר לענייני דתות ושר המשפטים ליתן טעם מדוע לא יצהיר בית המשפט על בטלותן של תקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים (תיקון), התש”ן -1990 ולחלופין, מדוע לא יבוטלו.

ביוני 1990, קבוצת נשים מהוועד הבינלאומי למען נשות הכותל הגישו לראשונה עתירה (2410/90) נגד השר לענייני דתות, הממונה על הכותל המערבי, המפקח הכללי של משטרת ישראל והיועץ המשפטי לממשלה על כך שבנובמבר אשתקד נמנע מהן להתפלל בכותל עם נשות הכותל כשהן עטופות טליתות. באותו צו הן ביקשו “לאפשר לעותרות להכניס ספר תורה לרחבת הכותל ולהבטיח תפילה כנ”ל על-ידי העותרות ללא הפרעה ופגיעה”.

העתירה שלהן אוחדה עם עתירת נשות הכותל. בית המשפט העליון דן בשתי העתירות כאחת וב-1994 נתן את פסק דינו הראשון. בהכרעת הדין נראה הפער בין השופטים בהתאם להשקפת עולמם. השפוט מנחם אלון (הדתי) הציג את תפילתן של נשות הכותל כמאבק אידיאולוגי וטען כי “לא מקום התפילה שילד הכותל המערבי הוא המקום למלחמת מעשים ודעות בסוגיה זו. התקנה שהתקין שר הדתות אשר אוסרת תפילה שלא עפ”י מנהג המקום היא סבירה בתתה ביטוי לעקרון השמירה על הסטטוס קוו..”.

לעומתו כתב השופט שלמה לוין (החילוני) “טיבו של מנהג שהוא משתנה לפי שינויי העיתים, ובגדרו יש ליתן ביטוי לגישה פלורליסטית וסובלנית לדעותיהם ולמנהגיהם של אחרים”.

בית המשפט דחה את העתירה אך קבע שעל הממשלה לקבוע את ההסדרים והתנאים המתאימים, בגדרם תוכלנה העותרות לממש את זכותן לתפילה כמנהגן ברחבת הכותל, תוך מיתון הפגיעה ברגשותיהם של מתפללים אחרים. וזאת תוך 6 חודשים”.

הפסיקה אמנם נטתה לטובת נשות הכותל, אך יחד עם זאת נתן בית המשפט העליון עדיפות לערך הפגיעה ברגשות המתפללים האורתודוקסים על ערך הזכות לשוויון של נשות הכותל. הציפייה הייתה כי הממשלה היא שתמצא את האיזון המתאים.

כשנה לאחר פסיקה זו, מאי 1995, משנמנעה הממשלה מיישום החלטת בית המשפט, עתרו נשות הכותל שוב לבית המשפט,  בבקשה שיכפה על הממשלה לממש את פסיקתו. בדיון המחודש ביקש בית המשפט למנות ועדה ממשלתית שתכריע בסוגיה ותאזן בין שני הערכים המתנגשים: חופש הפולחן ופגיעה אפשרית ברגשות הציבור. הממשלה מינתה את ועדת המנכ”לים, לאחר מכן את ועדת נאמן ולבסוף את ועדת השרים לענייני ירושלים, אשר קבעו כי נשות הכותל תוכלנה להתפלל כדרכן בקשת רובינסון, אך לא בעזרת הנשים. התנאי היה שרחבת קשת רובינסון תוכשר לתפילה ועד אז, ביקשו נשות הכותל, הן תמשכנה להתפלל בעזרת הנשים.

משלא הגיעו הצדדים להסכמה, מאחר שרחבת קשת רובינסון לא הוכשרה, נאלץ בית המשפט העליון לפסוק בעתירה. בפסק דין זה, פסק הדין השני שניתן במאי 2000, החליט בית המשפט לתת צו החלטי המורה לממשלה “לקבוע את ההסדרים ואת התנאים המתאימים שבגדרם תוכלנה העותרות לממש את זכותן לתפילה כמנהגן ברחבת הכותל המערבי”. (דנג”ץ 4128.00)

באפריל 2003 ביטל בג”צ את פסיקתו הקודמת משנת 2000 וברוב של חמישה שופטים מול ארבעה החליט לאמץ את הצעת המדינה שאתר קשת רובינסון ישמש את נשות הכותל. יחד עם זאת היה על הממשלה להכשיר את אתר התפילה כראוי.

ב-6 לינואר, 2013 הגישו שמונה ארגונים, ובהם נשות הכותל, עתירה לבית המשפט העליון נגד ראש הממשלה ו’הקרן למורשת הכותל’ בדרישה להפקיע את השליטה בכותל מידיו של הממונה על הכותל המערבי, הרב שמואל רבינוביץ’ ולאפשר ייצוג שוויוני בניהול האתר לזרמים שונים ובהם, חילונים, רפורמים ונשים. בעתירה נטען שהרב רבינוביץ’ מוגדר אומנם ‘הממונה על הכותל’ ומינויו הוא ממשלתי, אך הוא לא רואה לנגד עיניו את מימוש האינטרסים של כלל הזרמים ביהדות, אלא את האינטרס האורתודוקסי בלבד. עוד נטען כי “תקנות המקומות הקדושים
בעניין הכותל הן בעייתיות משום שהמדינה נתנה לממונה על הכותל את הכוח והסמכות להחליט ולהגדיר כראות עיניו את מנהג המקום.

ב-11 למרץ 2013 התקיים דיון אצל המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דאז, הגב’ שרית דנה. בדיון סוכם כי אתר קשת רובינסון הוכשר בהתאם לקביעת בג”ץ וכי ניתן לראות בו חלופה לרחבת הכותל לקיום תפילת נשות הכותל על פי מנהגיהן. לפיכך, נשות הכותל מנועות מלקיים ברחבת הכותל את מנהגיהן. עוד צוין כי ככל שנשות הכותל מבקשות להביא לשינוי בהסדר שנקבע, פתוחה בפניהן הדרך לפנות בעניין זה לגורמים המוסמכים.

ב-11 לאפריל 2013 נעצרו 5 נשים בגין התעטפות בטלית והפרעה לסדר הציבורי. הן הובאו בפני שופטת בית המשפט השלום, שרון לארי בבלי אשר בפסיקתה קבעה כי אין עילה למעצר ושיחררה אותן.

ב-24 לאותו חודש ערערה ממשלת ישראל על ההחלטה והנשים הובאו לפני שופט בית המשפט המחוזי, משה סובל. סובל דוחה את בקשת המדינה, בקובעו כי אין הוראה חוקית האוסרת של נשות הכותל להתעטף בטלית ולהתפלל כמנהגן וקובע כי מנהג המקום בכותל הינו מנהג פלורליסטי.

פסק הדין של השופט משה סובל קובע כי:
– נשות הכותל לא הפרו את החלטת בית משפט העליון 2003 לגבי תפילת נשים בכותל, התפילה בקשת רובינסון הייתה המלצה בלבד וכמו כן מדינת ישראל לא הכשירה את קשת רובינסון “כיאות וכנדרש כמקום תפילה”, על כן נשות הכותל אינן מנועות מלהמשיך ולהתפלל כדרכן בעזרת הגברים.
– נשות הכותל לא הפרו את חוק המקומות הקדושים לפיו  מבקרים בכותל רשאים להתפלל לפי “מנהג המקום”.
– “מנהג המקום” בכותל, אמור להיות מפורש כמנהג עם השלכות לאומיות ופלורליסטיות ולא רק אורתודוקסיות.
נשות הכותל לא התנהגו במקום ציבורי באופן העלול להביא להפרת השלום.

העובדה שבית המשפט המחוזי אימץ את הפסיקה של בית המשפט לשלום, נושאת משקל רב ומעידה על מציאות משפטית משתנה שתשפיע על כל מעצר עתידי של נשות הכותל. אין ספק שההחלטה הזו היא קריאה לרשויות לשנות את הגישה שלהם לתפילות נשות הכותל. המרכיב החשוב  ביותר בפסק הדין הזה הוא, שהתפילה של נשות הכותל בעזרת הנשים בכותל המערבי אינה מנוגדת ל”מנהג המקום” ולכן לא מהווה עבירה על חוק המקומות הקדושים. בית המשפט דוחה כל ספק סביר לגבי  מדיניות של עיכובים ומעצרים של נשות הכותל על-ידי המשטרה” – עו”ד דוד ברהום, עורך הדין של נשות הכותל במשפטים הללו.

בעקבות כך, 4 ימים אחרי פסיקת השופט סובל, היועץ המשפטי למשטרה שלח מכתב ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לקבוע דיון דחוף בכדי לקבוע מדיניות ברורה בנושא. הדיון התקיים במאי במסגרתו החליט היועץ שלא להנחות את המשטרה למנוע מנשות הכותל להתפלל ברחבה העליונה בסמוך לרחבת הנשים.

2.6.2013 מפכ”ל המשטרה, רנ”צ יוחנן דנינו, שלח מכתב ליועץ המשפטי לממשלה בו התבקש היועץ לקבוע דיון לצורך בחינת הנושא ומתן הנחיות למשטרה.
שלושה ימים לאחר מכן, בעקבות פניית מפכ”ל המשטרה התקיים דיון אצל היועץ המשפטי לממשלה בו החליט היועץ כי הוא חוזר על קביעתו לפיה המשטרה לא תמנע מנשות הכותל להתפלל כמנהגן.
בראש חודש תמוז, 9.6, לאחר הפקת לקחים של המשטרה מראש חודש סיון, גודר מתחם מתחת לגשר המוביל להר הבית ונשות הכותל הוכנסו אליו.

ב29.11.2013 הוגשה עתירה לבג”ץ על-ידי שתי נשים המבקשות להורות לרב הכותל להתיר להן להשתמש בספרי התורה המצויים בעזרת הגברים, וכן ,לבטל את נוהל “הכנסת ספרי תורה לרחבת הכותל המערבי” שמכוחו נמנעת הכנסתם של ספרי תורה לרחבת הכותל (בג”ץ 8124/15).
במקביל, הוגשה על ידי אותן נשים תביעת נזיקין לבית המשפט השלום בירושלים מכוח חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס”א-2000, בגין הפרת זכותן להכניס ספרי תורה לרחבת הנשים (ת”א 62763-11-15 פרופ’ מגנוס ואח’ נ’ הרב רבינוביץ, ואח’).

בספטמבר 2016, 8 חודשים לאחר שממשלת ישראל הודיעה על הקפאת מתווה הכותל, הוגשה עתירה על-ידי נשות הכותל, התנועה המסורתית והתנועה הרפורמית על חוסר שוויון בייצוגיות של נשים וזרמים לא אורתודוקסים בקרן למורשת הכותל(145/13). בג”צ בתגובה נוזף במשלה על אי מימוש מתווה הכותל ושואלת השופטת נאור: “אנחנו צריכים להוציא את הערמונים מהאש?”. בג”צ המליץ לעותרים להגיש עתירה חדשה על אי מימוש מתווה הכותל, המלצה אשר יושמה ב6.10.2016.

בראש חודש כסלו 2016 נערכו חיפושים גופניים על נשות הכותל במטרה לבדוק אם הן נושאות על גופן ספר תורה. כנגד התנהלות זו של רב הכותל הוגשה עתירה ב11.1.2017. בג”צ קבע כי: (1) אסור לערוך חיפוש גופני על נשות הכותל (2) רחבת ישראל במתכונתה הנוכחית אינה מהווה חלופה לתפילת נשות הכותל (3) פניה לממשלה: מדוע לא מאפשרים לנשים לקרוא בתורה בכותל המערבי?

בעקבות ביטול מתווה הכותל, התכנסו שופטי בג”צ ב14.1.2018 בהרכב מיוחד של 7 שופטים לשמוע את כל הצדדים הקשורים לסוגיה. השופטים דרשו מהמדינה תשובה מה הם עשו נגד ההפרעות של ראש חודש שבט (ראש החודש העוקב לדיון) ולהבין איזה שיפוץ הם מתכננים בקשת רובינסון.

בתפילת ראש חודש סיון, 15.5.2018 נשות הכותל סירבו להיכנס אל המכלאה (מתחם מגודר שהוכן במיוחד עבורן) וביקשו להתפלל כשאר הנשים בעזרת הנשים הרגילה. בזמן קריאת שמע הגיע עדן שמעון, האחראי על האבטחה מטעם הקרן למורשת הכותל והודיע לענת הופמן, לזלי זקס, תמי גוטליב ׁ(סגנית יו”ר) ויוכי רפפורט-זירלר (החזנית באותו בוקר), רחל כהן-ישורון ואירנה לוט (חברות הנהלה) כי בשל תפילתן, הן תורחקנה מהכותל.

גם בתפילת ראש חודש תמוז, 14.6.2018 סירבה הקבוצה להתפלל במכלאה וביציאה מהכותל הוזהרה ענת הופמן כי בהמשך תורחק מהכותל.

ב-28.6.2018 הודיעה השרה מירי רגב כי בשל “מצפונה”, היא אינה יכולה לשבת בועדה העוסקת בהרחבת קשת הצהרתה של השרה רגב בעניין פרישתה מהועדה לעניין מתווה הכותלרובינזון עבור נשות הכותל והתנועות הפלורליסטיות. בעקבותיה פרשה גם השרה איילת שקד והשר יובל שטייניץ התנדב לעמוד בראש הועדה.
אלא שח”כ בצלאל סמוטריץ הגיש בקשה למתן צו ביניים שיאסור על ראש הממשלה להעביר אליו ואל השר יובל שטייניץ, את הסמכויות מהוועדה למקומות הקדושים בראשות מירי רגב ואיילת שקד. בג”צ קיבל את העתירה והורה למדינה להשיב עד ה15.7 מדוע רה”מ העביר את הסמכויות.

בדצמבר 2018 עיריית ירושלים הייתה אמורה לדון בשיפוץ קשת רובינסון, אך סירבה והדיון עבר לידי  הוועדה לתכנון ובניה המחוזית בירושלים.
הוועדה המחוזית דחתה את הבקשה לחדש את היתר הבנייה בעזרת ישראל (קשת רובינזון), וכעת יהיה צורך להגיש בקשה להיתר חדש. “אנחנו צריכים להביא פתרון והוא הפרדה שתתבצע באמצעות הרחבה”, אמר סגן מזכיר הממשלה.

מהוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים נמסר בתגובה כי “במסגרת דיון שקיימה היום הוועד הוחלט שלא ניתן לחדש את מתן ההיתר. זאת, לאור העובדה שהוועדה עודכנה טרם הדיון על ידי העירייה כי היתר הבניה שהתקבל בעבר כלל לא מומש, וזאת בשונה מהתמונה שהעירייה ציירה לפני מספר שבועות”.

דילוג לתוכן