חודש כסלו – חודש הניסים והנשים

 

חודש כסלו – חודש הניסים והנשים

מאת : נטלי לסטרג'ר  

ארבע פרשיות וחג מואר אחד יש באמתחתו של חודש כסלו בו אנו נמצאים, ונידמה כי אין בלוח העברי חודש המעלה על נס, תרתי משמע, דמויות נשיות כה רבות, אם בשמם ואם לא, כמו בחודש כסלו.

ומי הן נשים אלה?

תחילה פגשנו בפרשת 'ויצא' ובה סיפור נישואיו של יעקב ללאה ורחל, לצד – זילפה ובלהה, המביאות לעולם את שניים עשר בני יעקב. השבוע, נכיר גם ביתו היחידה של יעקב, העומדת במרכז פרשת 'וישלח' עת נקרא בתורה אודות "מעשה דינה": דינה, הזוכה לכינוי המשפיל בפי רש"י "יצאנית בת יצאנית"[1], יוצאת לפגוש את שכנותיה בנות הארץ, נאנסת ע"י שכם בן חמור, מושל האזור המבקש לשאתה לאישה . משאלתו זו לא מתממשת, שכן עתיד הוא להירצח על ידי שמעון ולוי ,אחי דינה. ודינה? היא לפי המדרש, מתעברת ונושאת בבטנה את פריו של "מעשה שכם", מגורשת מבית אביה ושמה פעמיה למצריים[2]. את ביתה אסנת תלד שם ועוד נחזור אליה תיכף. שכם אינו היחיד האונס נשים: בעוד יעקב מתאבל על מות רחל אשתו, "וילך ראובן וישכב את בלהה פלגש אביו"[3]. והארץ במקרה זה לא רעשה…  ואם לא די בכך הרי שתבוא פרשת 'וישב', ותגולל בפנינו את סיפור יהודה המבקר אצל זונה על אם הדרך, המתבררת בדיעבד כתמר כלתו: תמר– אשר מאסה בהבטחותיו של יהודה בדבר נישואיה לשילת, עושה מעשה, 'יורדת לכביש' ומצליחה להערים על יהודה חמיה, מתעברת ממנו ויולדת את פרץ וזרח: נדגיש כאן כי הללו הינם בניו-נכדיו היחידים של יהודה. מצאצאיהם, תוך כמה דורות, עבור דרך עובד , רות, נעמי ובועז יגיע אלינו דוד המלך. אישה נוספת המוזכרת בפרשה זו הינה – אשת פוטיפר: אמנם אין לה שֶם אך תרומתה לעלייתו של יוסף לשלטון מסתברת כמכרעת בדיעבד. הדמות הנשית האחרונה המוזכרת בפרשת 'מקץ' היא אסנת בת דינה הנישאת ליוסף, אחי אמה, במצריים ויולדת את אפרים ומנשה – שניים מחשובי שבטי ישראל, הנכדים היחידים  הזוכים לברכת יעקב  ובהם מתברכים ילדי ישראל בכל ערב שבת בפסוק "ישימכם אלוהים כאפרים וכמנשה" מאז ועד היום.

ומה  לקינוח? חג החנוכה: כמו במצוות ארבע כוסות בפסח, כמו במצוות קריאת מגילה בפורים, גם במצוות הדלקת נרות חנוכה, מציינים חז"ל את חיובן של נשים במצווה "שאף הן היו באותו הנס". וכך מובא בתלמוד[4]: "אשה ודאי מדליקה דאמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס": ורש"י במקום מפרש: 'היו באותו הנס' – שגזרו יוונים על כל בתולות הנשואות להיבעל לטפסר תחלה, ועל יד אשה נעשה הנס". אם רש"י צודק הרי שצריך להלחין מחדש את כל שירי החנוכה הנהוגים במקומותינו: לא עוד "כד קטן", לא עוד "על הניסים ועל הנפלאות אשר חוללו המכבים" – אלא אמרו מעתה – "על הניסים ועל הנפלאות אשר חוללו לנו נשים".

נשים אמרינן? וכי ביותר מגיבורה אחת עסקינן? אכן, וחכמים נותנים להן שמות: האחת –אשה אלמנה ושמה יהודית[5] אשר בתחבולות נשיות מביאה לעריפת ראשו של הצורר היווני ולניצחון ישראל על אויביהם. או בגרסה השנייה: האחות החשמונאית, המכונה 'בת יוחנן כהן גדול' או 'חנה בת מתתיהו כהן גדול'[6], כלה צעירה ויפה הנדרשת 'לבלות' את ליל כלולותיה עם ההגמון תחילה, כחלק מהגזירות הנוהגות על-ידי השלטון היווני באין מפריע. ביום המיועד מופיעה האחות עירומה בפני באי החתונה, מעוררת תדהמה וזעם, ואז נושאת נאום חוצב להבות כנגד צביעותם של המנהיגים, אם מבני הכהנים ואם חכמים- נאום המדרבן את אחיה המכבים לקום ולעשות מעשה, להגן עליה ועל יתר הנשים ולא לאפשר את המשך האונס וההשפלה אשר היו מנת חלקן בימים ההם. נאומה של חנה מחולל את המפנה, אשר יביא בסופו של דבר לניצחון המכבים על היוונים , ולעם ישראל הייתה תשועה גדולה.

 

לפני 25 שנה, החלו נשות הכותל את דרכן . מאז ועד היום הן עשו במסירות ובגבורה עילאית חודש אחר חודש – לא למענן בלבד אלא למען כל נשות ישראל, למען שישמע קולן, שלא ירמס עוד כבודן ומעמדן  ולמען כל בנותינו ונכדותינו. החודש הזה, חודש כסלו, התפללו נשות הכותל עם יותר מ- 1000 תומכות את תפילת ראש חודש, ויחד עימן ברכו את ברכת "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". 

ראויות הן, נשים גיבורות אלה, להצטרף לשרשרת הגיבורות היהודיות אשר עשו בעוז ובאומץ למען אמונותיהן והגשמת חזונן.

 

'ניסי ניסים', אנו נוהגות לומר.

הבה נתקן עיוות היסטורי ונאמר מעתה "ניסי נַשִים" :

על שום אותן גיבורות שהעזו ולא הלכו בתלם, שמרדו במוסכמות הפטריאכליות ולא קיבלו בהכנעה את עיוות הדין עליהן, ומעל הכל, הזכירו והעלו על נס את חובתינו לראותן ולכבדן, כמו גם כל אדם הנברא בצלם אלוהים באשר הוא .

בימים ההם – וגם בזמן הזה.

לאורן נלך, נשים גיבורות, אמהות האומה, נעלה את פועלן על נס – והחודש הזה במיוחד!.

שבת שלום וחודש של אור ושמחה.