השתקת הנשים במרחב הציבורי איננה תופעה חדשה,
מדירים את נשות הכותל כל ראש חודש מהמרחב הציבורי משתיקים אותנו כל ראש חודש בטענה שהקול שלנו בתפילה הוא תועבה.
הכותל המערבי היה מגרש האימונים – שם השתיקו את הנשים בפעם הראשונה במרחב הציבורי, באתר לאומי, שם טענו בפעם הראשונה שקול באשה ערווה, שם הקימו בפעם הראשונה במאות אלפי שקלים מכספי המיסים שלנו שערים נפרדים לנשים ולגברים ושם נגד החוק הקימו "מעבר מהדרין" לגברים שאינם רוצים להתקרב ברחבה לנשים.
לא קומץ של חרדים קיצוניים אלא המדינה ורשויות האכיפה הן אלו שמובילות ונותנות יד להשתקת נשים מאז ה 1 בדצמבר 1988, יום בו צעדה קבוצה של נשים מהארץ ומחו"ל כדי לחגוג בעזרת הנשים בכותל סיום של כנס בין לאומי של נשים יהודיות. עורכי הדין שייצגו את המדינה הם אלו שטענו ש"קול באישה ערווה" הם אלו שנאבקו נגד הזכות של נשים להתפלל בעזרת הנשים בכותל המערבי בקול רם.
מאז במשך 23 שנה כל ראש חודש אנחנו שם. בעוד שבעזרת הגברים חוגגים את ראש החודש בשירה וריקודים עם ספר התורה, בעזרת הנשים, חוץ מנשות הכותל, כולן מתפללות לבד ובלחש.
בכל ראש חודש המשטרה עומדת מולנו קרוב קרוב עם מצלמת ווידאו ומתעדת אותנו והקצין האחראי מורה לנו "להוריד את הווליום" ומסביר לנשים כיצד להתעטף בטלית כדי שלא יראה כטלית אלא כצעיף ומתחת למעיל.
מי שחשב אז שצריך להיכנע, לוותר על הכותל ולשתוק, מי שחשב שהכול יתחם בכותל – במגרש האימונים – טעה בגדול. בעקבות השתיקה הרועמת על ההשתקה, המאבק עבר לחצר האחורית של כולם . כעת כולן מבינות איך זה מרגיש כשאת רוצה להתפלל או לשיר בקול רם ומשתיקים אותך . לא קומץ חרדים קיצוניים אלה המדינה וראשויות האכיפה.
מאת לזלי זקס