ב- 31.1.2016 התקבלה בהחלטת רוב של ממשלת ישראל פתרון לעניין נשות הכותל: הקמת רחבת תפילה מכובדת וראויה בה תוכלנה נשות הכותל להתפלל כדרכן ומנהגן, כמו גם הזרמים הפלורליסטיים.
הצעה זו, המכונה 'מתווה הכותל' הגיעה אחרי מספר הצעות של ממשלת ישראל:
1) ועדת המנכ"לים: ב26.1.1994, לאחר דיון נוסף בבג"צ, הציע השופט מאיר שמגר לשקול מינויה של ועדה שתבדוק את הנושא לעומק ותגיע לפתרון שיקיים את חופש הגישה לנשים לכותל ויצמצם פגיעה ברגשות המתפללים החרדים. ב-17.5.1994 מתקבלת החלטת ממשלה להקים את 2) ועדת המנכ"לים אשר תמצא פתרון לבעיה תוך 6 חודשים.
כעבור חמישה חודשים קיבלה הועדה ארכה נוספת של חצי שנה להגשת פתרון. דחייה זו לוותה בבג"צ מטעם נשות הכותל למתן צו-על-תנאי להבין "מדוע לא יגישו ללא כל דיחוי את ההצעות שהוטל עליהם להגישן לממשלת ישראל עד למועד שנקבע מראש" וצו-ביניים בכדי למנוע ממשלת ישראל לדחות את מסקנות הועדה שני.
על אף העתירה, הגשת המסקנות נדחתה בחצי שנה נוספת עש ל2.4.1996, אז חזרה הועדה עם המסקנה כי: "לא מצאה הוועדה כי בשלה העת לאפשר תפילה ברחבת הכותל המערבי גופא, אשר היא שונה מהתפילה המסורתית המקובלת בו".
הועדה חיפשתה מקומות חלופיים, דוגמת הרחבה שלמרגלות קשת רובינסון, האזור שלפני שער חולדה, אזור הכותל הקטן שבעיר העתיקה והפינה הדרום מזרחית בחומות הר הבית, חלופה אשר זכתה לרוב קולות.
ב21.4.1996 התקבלה החלטת ממשלה למנות ועדת שרים לענייני ירושלים בכדי לבחון את מסקנות ועדת המנכ"לים ולדון בדרכי יישומן. כעבור 7 חודשים, ב-28.11.1996 התקיים דיון אצל היועץ המשפטי לממשלה בו הוחלט להציע לנשות הכותל שני אתרים חלופיים בגן הארכיאולוגי- מדרגות חולדה וקשת רובינסון. העותרות הסכימו לשקול הצעה רשמית להפוך את קשת רובינסון למתחם תפילה, תוך הבהרה שהן אינן מוותרות על זכותן להתפלל ברחבת הכותל וכן כי קשת רובינסון אינה מקום תפילה מכובד במצבה כיום.
ב- 2.6.1997 וועדת השרים לענייני ירושלים החליטה לאמץ את המלצות ועדת המנכ"לים לפיהן לא בשלה העת לאפשר לנשות הכותל להתפלל כמנהגן בכותל והמליצה לבחון אתר תפילה חלופי.
3) ועדת נאמן: ב11 לנובמבר 1997 מינתה הממשלה את שר האוצר יעקב נאמן להקים ועדה אשר תמצא פתרון לבעיה. ועדת נאמן בחנה חמישה אתרי תפילה: אזור מגרש החניה הסמוך לכניסה לרחבת הכותל, הכותל הדרומי, עזרת הנשים, "רחבת הדגלים"(רחבת הכותל העליונה) וקשת רובינסון. הועדה הגיעה למסקנה כי הכשרת קשת רובינסון הינו הפתרון הראוי ביותר.
כל שלושת הועדות לא ענו על הנחיות בית המשפט, אשר הורו למצוא פתרון אשר " שיקיים את חופש הגישה לכותל ויצמצם פגיעה ברגשות המתפללים". הועדות הנ"ל לא עסקו בצמצום הפגיעה, אלא שללו לחלוטין את זכותן של נשות הכותל להתפלל באתר הקדוש. לכן החליט בית המשפט ליתן צו מוחלט "המורה לממשלה לקבוע את ההסדרים ואת התנאים המתאימים שבגדרם תוכלנה העותרות לממש את זכותן לתפילה כמנהגן ברחבת הכותל המערבי".
ב-6 לאפריל 2003 קבע בית המשפט העליון כי לנשות הכותל עומדת זכות להתפלל ליד הכותל אך אין היא זכות ללא גבולות. האיזון הראוי הוא הכשרת קשת רובינסון ע"י הממשלה והפיכת קשת רובינסון לאתר תפילה מסודר ומכובד. כמו כן נקבע שאם לא יוכשר אתר תפילה בקשת רובינסון בתוך 12 חודשים, על הממשלה לקבוע הסדרים ותנאים מתאימים שיאפשרו לנשות הכותל לממש את זכותן לתפילה כמנהגן ברחבת הכותל.
מתווה הכותל:
בראש חודש טבת 2012, כחלק מגל המעצרים שהופעלו נגד נשות הכותל, נעצרו 4 מתפללות על התעטפות בטלית. מעצר זה, אשר המשיך למשוך לחץ קהל בארץ ובעולם הוא שהוביל את ראש הממשלה, בנימין נתניהו להבין את חשיבותו של פתרון מהיר והוגן לסוגיית נשות הכותל. כך מונה יו"ר הסוכנות היהודית, נתן שרנסקי להבין את הסוגייה ולמצוא פתרון לבעיה.
ב-10 לאפריל 2013, הציג נתן שרנסקי את פתרונו לסוגיית הכותל המערבי: הכשרת רחבת תפילה חדשה ומכובדת בסמוך לרחבת הכותל הקיימת, בו יוכלו הקהילות הלא-אורתודוקסיות להתפלל בלא מחיצה וכן תוכלנה נשות הכותל להתפלל שם כדרכן עם מחיצה. פתרון זה מכונה מתווה הכותל.
הכשרת העזרה השלישית תכלול הגבהתה כך שתהיה בגובה הרחבה הקיימת ותהיה כניסה אחת לשלושת הרחבות (עזרת ישראל הפלורליסטית, עזרת הנשים ועזרת הגברים).
באוגוסט 2013 הציג אביחי מנדלבליט, מזכיר הממשלה, תוכנית נוספת שמטרתה לסיים את המחלוקת הממושכת סביב זכותן של נשות הכותל ושל הזרמים הלא אורתודוקסים לקיים תפילה כמנהגם בכותל המערבי. מנדלבליט מציע רחבת תפילה שוויונית ברוחב כ-400 מ"ר במתחם קשת רובינסון ובה תתאפשר תפילה ללא פיקוח רבנים, כולל קריאת התורה והתעטפות בטלית בידי נשים.
התוכנית החדשה היא נסיגה חלקית מהמתווה של נתן שרנסקי, יו"ר הסוכנות היהודית, שזכתה להסכמה רחבה בקרב קהילות יהודיות בישראל וארה”ב. תוכנית מנדלבליט, אשר זכתה לתמיכתו של השר נפתלי בנט מוגדרת כפתרון ביניים למחלוקת סביב הכותל, עד ליישום "פתרון הקבע" של שרנסקי. הרמפה המדוברת תכיל בו זמנית 450 מתפללים ומתפללות ותהיה מרוחקת מאבני הכותל. רחבה זו אינה בעלת נראות מכובדת, כפי שהציע נתן שרנסקי.
נשות הכותל הגישו רשימת דרישות לרחבה החדשה אותה הציעה מנדלבליט. אחת הדרישות הייתה כי ימשיכו להתפלל בעזרת הנשים עד לכינונה של רחבה שלישית, אשר תהיה בהתאם לאמונתן ורצונן של המתפללות מכל הזרמים.
ב31.1.2016, לאחר 3 שנים של משא ומתן הצביעה ממשלת ישראל בעד הקמת רחבה שלישית פלורליסטית. זאת לאחר שבמשא ומתן ישבו נציגים מממשלת ישראל, רב הכותל הרב שמואל רבינוביץ', נשות הכותל, ראשי התנועה קונסרבטיבית והרפורמית , הסוכנות היהודית ועוד. המפלגות החרדיות הביעו הסכמה שבשתיקה. אלא שהרחוב החרדי זעם על ההחלטה ויצא להפגנות והפעיל לחץ על רב הכותל למשוך את תמיכתו מהמתווה. הנ"ל משך תמיכתו וכך עשו גם המפלגות החרדיות אשר דרשו את ביטול המתווה ואף איימו בפרישה מהממשלה אם לא ייעשה כן. כך הוקפא מתווה הכותל עד ל-25.6.2017 אז בוטל המתווה.